אגסים מתוקים ועסיסיים תלויים על הענף, מוכנים לקטיף לקראת סוף הקיץ ותחילת הסתיו, בחום המאוחר של אחר הצהריים. בניגוד לרוב הפירות, אגסים מבשילים בצורה הטובה ביותר היישר מן העץ. צריך לקטוף אותם לפני שהם בשלים לגמרי, כשהם יציבים, נתלים בקלות מהענף ובעלי עסיסיות ריחנית. האגס הבשל לחלוטין יכול להיות דבר טעים ונדיר - כפי שאמר פעם הסופר האמריקאי ראלף וולדו אמרסון: "יש רק עשר דקות בחייו של אגס כאשר הוא מושלם לאכילה."

נהוג להאמין שמקורם של עצי האגס הוא באזור הקווקז, סביב הים השחור והכספי. בשירו האפי "האודיסאה", המשורר היווני הומרוס מתאר כיצד הגיבור אודיסאוס העריץ את עצי האגס של אלקינוס, מלך הפיאצים, שבורך על ידי האלים להפיק פירות כל השנה. הסינים מתייחסים לאגס כסמל לנצחיות בגלל אורך החיים של העצים, ונהגו לעשן עלי אגסים לפני המצאת הטבק.

בספרו, Natural History, הסופר הרומי פליניוס האב מתאר בישול אגסים בדבש. הרומאים אהבו מאוד את הפרי, אכלו אותו מבושל ונא, בעוד שהיוונים הקדמונים השתמשו בו כתרופה נגד בחילות. במיתולוגיה היוונית, האגס, על קימוריו הנשיים, היה סמל לאפרודיטה, אלת האהבה, ולהרה, מלכת האלים. מלך אנגליה הנרי השלישי העריץ אגסים עד כדי כך, ששלח אותם דרך התעלה מלה רושל-נורמנדי - ולא רק כדי לרצות את אשתו הצרפתייה.

באופן רומנטי למדי, האגס הוא בן למשפחת הורדים. הניחוח שלו מתוק וכפרי,עם טוויסט רענן. כאן בג'ו מלון לונדון, עבור הניחוח - English Pear & Freesia, ערבבנו את הפרי עם פרחי פרזיה בהירים ומלאי חיים כדי ליצור ניחוח המקיף את "עונת הערפילים והפוריות הרכה" של קיטס. פיקניקים בדשא הירוק, דבורים מזמזמות בישנוניות, קרני השמש נמתחות על פני השדות, מחממות את כדור הארץ כשהעננים שטים להם.